איך לכתוב תקציר לעבודה אקדמית — מבנה, אורך ומה כל משפט אמור לעשות

פתחתם קובץ חדש, כתבתם “תקציר”, ואז התחלתם למחוק. משפט אחד נשמע כמו פתיחה למבוא, השני חוזר על הכותרת, השלישי כבר נכנס לפרטים של שיטת המחקר, ופתאום התקציר ארוך יותר מהפרק הראשון. זה קורה במיוחד בסמינריון או בתזה אחרי שכבר השקעתם שבועות בעבודה עצמה: אתם מכירים כל פרט, אבל לא יודעים מה חייב להיכנס לעמוד הראשון ומה צריך להישאר בחוץ. החיפוש “איך לכתוב תקציר” בדרך כלל מוביל לעצות כלליות מדי, בזמן שהמרצה או המנחה מחפשים משהו מאוד פשוט: להבין במה העבודה עוסקת, מה עשיתם, מה מצאתם, ולמה זה משנה.

תקציר אקדמי צריך לדחוס את העבודה לטקסט קצר שמכיל בעיה או רקע, מטרה, שיטה, ממצא מרכזי ומסקנה או תרומה. כל משפט צריך לבצע פעולה אחרת, ולא לחזור על משפט קודם בניסוח אחר. ברוב העבודות לסטודנטים בישראל, התקציר נכתב בסוף התהליך, אך נבדק כאילו הוא השער הראשי להבנת העבודה כולה.

במדריך זה

• איך לכתוב תקציר שבאמת עונה על מה שהמרצה מחפש
• כמה ארוך צריך להיות תקציר בעבודה אקדמית
• מה ההבדל בין תקציר רגיל לבין תקציר מובנה
• איזה מבנה משפטים עובד בתקציר לעבודה אקדמית
• איך כותבים תקציר לסמינריון, עבודת גמר או תזה
• איך משלבים מטרה, שיטה וממצאים בלי להפוך את התקציר למבוא
• מה הטעויות הנפוצות שסטודנטים עושים בכתיבת תקציר
• איך בודקים ומשפרים תקציר לפני הגשה

איך לכתוב תקציר שבאמת עונה על מה שהמרצה מחפש?

כדי לכתוב תקציר, התחילו מזיהוי חמשת רכיבי החובה: נושא, מטרת המחקר, שיטה, ממצא עיקרי ומסקנה. אחרי שיש לכם רכיבים אלה, נסחו אותם ברצף קצר שמאפשר לקורא להבין את העבודה בלי לפתוח את פרקי המבוא, השיטה והממצאים. תקציר טוב אינו הקדמה כללית לנושא, אלא גרסה מרוכזת של העבודה שכבר כתבתם.

מה תקציר עושה עבור הקורא

תקציר הוא טקסט קצר שמסכם את ליבת העבודה האקדמית: מה נחקר, איך נחקר, מה נמצא ומה המשמעות. הוא אינו אמור לשכנע את הקורא שהנושא מעניין, אלא למסור מידע מדויק במהירות. מרצה שבודק עשרות עבודות משתמש בתקציר כדי למקם את העבודה בתוך תחום, לזהות את שאלת המחקר, ולהבין אם יש התאמה בין המטרה, השיטה והמסקנות.

בישראל, סטודנטים נוטים לכתוב תקציר בסגנון של “בעבודה זו אדון ב...”. ניסוח כזה לא תמיד פסול, אבל הוא נוטה להשאיר את הקורא בשלב הכוונות. עדיף לעבור מהר ממילים על מה שתעשו למילים על מה שבוצע בפועל: “העבודה בוחנת...”, “המחקר התבסס על...”, “הממצאים מצביעים על...”. כך התקציר נשמע כמו סיכום של עבודה קיימת, לא כמו הצעת מחקר.

מה לא נכנס לתקציר

תקציר אינו המקום לסקירת ספרות רחבה, לציטוטים, להסברים היסטוריים ארוכים או להגדרות שמופיעות בפרק המבוא. אם אתם צריכים יותר משני משפטים כדי להסביר את הרקע, כנראה שאתם כותבים מבוא מקוצר ולא תקציר. אפשר לכלול מושג תאורטי מרכזי, אבל רק אם בלעדיו אי אפשר להבין את מטרת העבודה.

לדוגמה, בסמינריון בפסיכולוגיה על קשר בין דחיינות אקדמית לבין חרדת בחינות בקרב סטודנטים בשנת לימוד ראשונה, התקציר אינו צריך להסביר את כל ההיסטוריה של חקר הדחיינות. הוא כן צריך לציין שהעבודה בוחנת את הקשר בין שני המשתנים, באיזה מדגם או מסגרת, ומה נמצא ביחס לקשר הזה. אם שאלת המחקר עדיין לא מדויקת, כדאי לחזור קודם למדריך על ניסוח שאלת מחקר, ורק אחר כך לנסח את התקציר.

כמה ארוך צריך להיות תקציר בעבודה אקדמית?

ברוב העבודות האקדמיות לסטודנטים, תקציר נע בין מאה וחמישים לשלוש מאות מילים, אך ההנחיות של החוג קובעות. בסמינריון קצר ייתכן שיספיקו מאה עד מאה וחמישים מילים, ובעבודת גמר או תזה מקובל לעיתים להגיע לשלוש מאות עד חמש מאות מילים. אם אין הנחיה רשמית, עדיף לבחור באורך שמכסה את חמשת הרכיבים בלי פירוט יתר.

טווחי אורך לפי סוג עבודה

השאלה “כמה ארוך צריך להיות תקציר” אינה שאלה טכנית בלבד. אורך התקציר תלוי בהיקף העבודה, במספר פרקי הממצאים, ובשאלה אם מדובר במחקר אמפירי, עבודה עיונית או סקירת ספרות. בסמינריון של עשרים עמודים, תקציר של חצי עמוד יכול להספיק. בתזה לתואר שני, תקציר קצר מדי עלול להיראות כאילו הוא מדלג על תרומת המחקר.

טווחי עבודה מעשיים:

1. סמינריון קצר: כמאה עד מאה וחמישים מילים.
2. סמינריון אמפירי או עיוני רחב: כמאה וחמישים עד שלוש מאות מילים.
3. עבודת גמר לתואר שני: כמאתיים וחמישים עד ארבע מאות מילים.
4. תזה מחקרית: לעיתים שלוש מאות עד חמש מאות מילים, בהתאם להנחיות הפקולטה.
5. מאמר להגשה לקורס: לפי דרישת המרצה, ולעיתים פסקה אחת בלבד.

איך יודעים שהתקציר ארוך מדי

תקציר ארוך מדי מתחיל לכלול חזרות, הצדקות, שמות רבים של חוקרים, פירוט של כלי מחקר או הסברים שאפשר להבין רק אחרי קריאת העבודה. סימן ברור לבעיה הוא משפט שמתחיל להסביר “למה הנושא חשוב” בלי לחבר זאת למטרת המחקר. בתקציר יש מקום לרקע ממוקד, לא למסע שכנוע.

השוו בין שתי גרסאות:

מצב	ניסוח לדוגמה	מה הבעיה או היתרון
ארוך מדי	“בשנים האחרונות גובר העניין בנושא למידה מקוונת, במיוחד לאחר שינויים טכנולוגיים וחברתיים רבים שהשפיעו על מוסדות להשכלה גבוהה בישראל ובעולם.”	רקע כללי שאינו מספר מה העבודה בדקה
ממוקד יותר	“העבודה בוחנת כיצד סטודנטים לתואר ראשון תופסים את תרומת הלמידה המקוונת למעורבות בקורסים רבי־משתתפים.”	מציג נושא, אוכלוסייה וזווית מחקרית
קצר מדי	“העבודה עוסקת בלמידה מקוונת והשפעתה על סטודנטים.”	אין מטרה, שיטה או ממצא
מאוזן	“באמצעות שאלון שהועבר לסטודנטים בשלושה קורסים רבי־משתתפים, נמצא קשר בין תחושת נגישות החומר לבין דיווח על מעורבות בקורס.”	מוסיף שיטה וממצא בלי להאריך

מה ההבדל בין תקציר רגיל לבין תקציר מובנה?

תקציר רגיל נכתב כפסקה רציפה אחת, ואילו תקציר מובנה מחולק לכותרות קצרות כמו רקע, מטרה, שיטה, ממצאים ומסקנות. תקציר מובנה נפוץ יותר בתחומי בריאות, סיעוד, פסיכולוגיה ומדעי החברה האמפיריים. בשני הסוגים התוכן דומה, אבל התקציר המובנה מאלץ אתכם להראות שכל רכיב קיים.

מתי משתמשים בתקציר מובנה

תקציר מובנה הוא תקציר שמארגן את המידע לפי סעיפים קבועים. במקום פסקה אחת, הקורא מקבל רצף ברור של רכיבי המחקר. בחוגים מסוימים המרצה יבקש במפורש תקציר כזה, במיוחד כאשר העבודה כוללת שיטה, מדגם, כלי מחקר וניתוח ממצאים.

בעבודת סיום בתחום הסיעוד על היענות לטיפול תרופתי בקרב קשישים בשחרור לבית, תקציר מובנה יכול להיות יעיל במיוחד. תחת “מטרה” תופיע בדיקת הגורמים הקשורים להיענות; תחת “שיטה” יתואר סקר בקרב מטופלים או ניתוח רישומים; תחת “ממצאים” יופיעו הקשרים העיקריים שנמצאו; ותחת “מסקנות” תופיע המשמעות לפרקטיקה סיעודית או להדרכת מטופלים. כך הקורא לא צריך לחפש בתוך פסקה צפופה את פרטי המחקר.

מתי עדיפה פסקה רציפה

בתחומים עיוניים יותר, כמו משפטים, פילוסופיה, היסטוריה או ספרות, תקציר בפסקה רציפה ייראה טבעי יותר. עבודה משפטית על האיזון בין חופש הביטוי לבין הגנה מפני לשון הרע ברשתות חברתיות אינה תמיד מציגה “מדגם” או “כלי מחקר”. במקום זאת, התקציר צריך להבהיר את הסוגיה המשפטית, את המסגרת הנורמטיבית, את המקורות שנבחנו ואת הטענה המרכזית.

גם בעבודה תאורטית, רצוי לשמור על רכיבי חשיבה דומים: מה הבעיה, מה הטענה, על אילו מקורות או מסגרות נשענים, ומה התרומה של הדיון. אם העבודה נשענת על סקירת ספרות רחבה, כדאי לוודא שהסקירה אינה רק רשימת מאמרים אלא בסיס לטענה. בהקשר הזה, המדריך על כתיבת סקירת ספרות יכול לעזור לפני שמנסחים את התקציר.

איזה מבנה משפטים עובד בתקציר לעבודה אקדמית?

מבנה יעיל לתקציר כולל חמישה עד שישה משפטים: משפט רקע ממוקד, משפט מטרה, משפט שיטה, משפט ממצאים, ומשפט מסקנה או תרומה. בעבודה עיונית אפשר להחליף את משפט השיטה במשפט על סוג המקורות או המסגרת התאורטית. המפתח הוא שכל משפט יענה על שאלה אחרת, ולא יחזור על אותה נקודה במילים אחרות.

תפקיד לכל משפט

אפשר לחשוב על התקציר כעל רצף של פעולות. המשפט הראשון ממקם את הנושא; השני מנסח את מטרת המחקר; השלישי מסביר איך בדקתם; הרביעי מוסר את התוצאה העיקרית; החמישי מפרש את המשמעות. אם יש מקום, משפט שישי יכול להוסיף מגבלה או השלכה מעשית.

תהליך כתיבה פשוט:

1. כתבו במשפט אחד מהי התופעה או הבעיה שהעבודה עוסקת בה.
2. הוסיפו משפט שמתחיל במטרה מדויקת: “מטרת העבודה הייתה לבחון...”.
3. ציינו את שיטת המחקר, סוג המקורות או מסגרת הניתוח.
4. בחרו ממצא אחד או שניים בלבד, לא את כל פרק הממצאים.
5. סיימו במסקנה שנובעת מהממצאים, לא בהמלצה כללית שאינה קשורה אליהם.
6. מחקו מילים שלא מוסיפות מידע, כמו “מאוד”, “מגוון”, “רבים” ו“בצורה משמעותית” אם אין להן בסיס ברור.

דוגמה לתקציר עבודה אקדמית: חלש מול משופר

דוגמה חלשה נשמעת לעיתים כמו פסקת פתיחה. היא מציגה נושא רחב, אבל לא מגלה מה באמת נעשה בעבודה.

חלש:
עבודה זו עוסקת בנושא שחיקת מורים במערכת החינוך. בשנים האחרונות יש עניין רב בנושא זה בגלל עומסים רבים ושינויים במערכת. העבודה תדון בגורמים שונים לשחיקה ותנסה להבין כיצד ניתן להתמודד איתה.

חזק יותר:
העבודה בוחנת את הקשר בין עומס אדמיניסטרטיבי לבין שחיקה בקרב מורים בחטיבות ביניים בישראל. המחקר התבסס על שאלון מקוון שהועבר לשמונים ושניים מורים ובחן תחושת עומס, תמיכת הנהלה וכוונות עזיבה. הממצאים מצביעים על קשר בין עומס אדמיניסטרטיבי גבוה לבין רמות שחיקה גבוהות יותר, לצד השפעה ממתנת של תמיכת הנהלה. המסקנה היא שהתמודדות עם שחיקת מורים אינה תלויה רק בהפחתת שעות הוראה, אלא גם בצמצום משימות ניהוליות ובהגברת תמיכה ארגונית.

הגרסה המשופרת אינה ארוכה בהרבה, אבל היא נותנת לקורא מידע שניתן לבדוק מול העבודה: אוכלוסייה, משתנים, שיטה, ממצא ומסקנה.

איך כותבים תקציר לסמינריון, עבודת גמר או תזה?

בסמינריון התקציר צריך להראות שהעבודה ממוקדת ועומדת בדרישות הקורס; בעבודת גמר או תזה הוא צריך גם להראות תרומה מחקרית ברורה יותר. ההבדל העיקרי אינו רק באורך, אלא ברמת הדיוק לגבי שיטה, מסגרת תאורטית וממצאים. ככל שהעבודה מתקדמת יותר, התקציר נדרש לשקף קשר הדוק יותר בין שאלת המחקר, המתודולוגיה והמסקנות.

תקציר לסמינריון בתואר ראשון

בסמינריון לתואר ראשון, מרצים מחפשים לרוב שליטה בנושא, ניסוח ברור של שאלת מחקר, שימוש סביר במקורות ויכולת לבנות טענה. התקציר לא צריך להיראות כמו תקציר מאמר בכתב עת, אבל הוא צריך להיות יותר ממבוא קצר. אם העבודה עיונית, ציינו את הזווית: השוואה, ניתוח מושגי, בחינת מדיניות, או דיון תאורטי.

לדוגמה, בסמינריון בניהול על השפעת עבודה היברידית על מחויבות עובדים בחברות הייטק קטנות בישראל, תקציר טוב יכלול את אוכלוסיית העניין, את סוג הנתונים או המקורות, ואת הטענה המרכזית. אם מדובר בעבודה שמבוססת על ראיונות, יש לציין כמה ראיונות נערכו או לפחות את סוג המרואיינים. אם העבודה מבוססת על מאמרים, יש לציין שזו עבודה עיונית או סקירת ספרות תמטית.

כתיבת תקציר לתזה בתואר שני

כתיבת תקציר לתזה דורשת רמת פירוט גבוהה יותר לגבי תרומת המחקר. בתזה, המנחה או ועדת הוראה עשויים לקרוא את התקציר כדי להבין במה העבודה מוסיפה לידע הקיים. לכן לא מספיק לכתוב “המחקר מצא קשר בין המשתנים”; צריך לציין מהו הקשר, באיזו אוכלוסייה, ובאיזו מגבלה.

בתזה איכותנית בחינוך על חוויית מורות מתחילות בשנה הראשונה להוראה בפריפריה החברתית, התקציר יכול לכלול משפט על ראיונות עומק, משפט על תמות שעלו בניתוח, ומשפט על המשמעות להכשרת מורים. אם העבודה כוללת ראשי פרקים רבים, כדאי לבדוק שהתקציר משקף את המבנה ולא רק את הפרק שאהבתם לכתוב. לעיתים מומלץ לחזור לבניית מבנה עבודה אקדמית כדי לראות אם התקציר והפרקים מספרים את אותו סיפור מחקרי.

איך משלבים מטרה, שיטה וממצאים בלי להפוך את התקציר למבוא?

שלבו מטרה, שיטה וממצאים באמצעות משפטים קצרים שמוסרים מידע עובדתי בלבד: מה נבדק, איך נבדק ומה נמצא. אל תפתחו כל רכיב להסבר ארוך, ואל תכניסו הצדקות תאורטיות שמקומן במבוא או בסקירת הספרות. אם משפט בתקציר דורש הפניה, הסבר ארוך או דוגמה, סביר שהוא שייך לגוף העבודה.

ניסוח מטרה מדויקת

מטרת מחקר היא הצהרה קצרה על מה שהעבודה מבקשת לבדוק, להבין, להשוות או לנתח. בתקציר, מטרת המחקר צריכה להופיע מוקדם, לרוב במשפט השני. ניסוח טוב אינו מסתפק ב“לדון בנושא”, אלא משתמש בפועל מחקרי: לבחון, להשוות, לנתח, למפות, להעריך, לזהות.

במקום “מטרת העבודה היא לעסוק בהשפעת רשתות חברתיות על בני נוער”, כתבו: “מטרת העבודה היא לבחון כיצד שימוש יומיומי ב־Instagram וב־TikTok קשור לדימוי גוף בקרב תלמידות חטיבה עליונה.” הניסוח השני מגדיר אוכלוסייה, זירה ומשתנה מרכזי. אם העבודה כוללת השערות, כדאי לוודא שהן תואמות למטרה ולשאלת המחקר; אפשר להיעזר במדריך על מטרות, יעדי מחקר והשערות.

שיטה וממצאים בלי עומס

שיטת מחקר היא הדרך שבה נאספו או נותחו הנתונים: שאלון, ראיונות, ניתוח מסמכים, ניסוי, סקירת ספרות או ניתוח משפטי. בתקציר אין צורך לפרט את כל כלי המדידה, סעיפי השאלון או שלבי הקידוד. כן רצוי לציין את סוג המחקר, אוכלוסייה או קורפוס, והגישה לניתוח.

במחקר כמותי אפשר לכתוב: “המחקר התבסס על שאלון בקרב מאה ועשרים סטודנטים ובחן קשרים בין שעות עבודה, עומס לימודי ורווחה נפשית.” אם מופיעים ממצאים סטטיסטיים, אין חובה להכניס ערכי p או טבלאות לתקציר, אלא אם ההנחיות דורשות זאת. אפשר לציין “נמצא קשר חיובי” או “לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית”, אך בלי להעמיס פרטים טכניים.

במחקר איכותני אפשר לכתוב: “ניתוח תמטי של עשרה ראיונות הצביע על שלוש תמות: חיפוש תמיכה, התמודדות עם בירוקרטיה ותחושת אי־ודאות.” משפט כזה מוסר תוצאה אמיתית ולא רק מבטיח שהעבודה “תעסוק” בנושא.

מה הטעויות הנפוצות שסטודנטים עושים בכתיבת תקציר?

הטעויות הנפוצות בכתיבת תקציר הן פתיחה כללית מדי, חזרה על הכותרת, היעדר ממצאים, פירוט שיטה מוגזם ומסקנה שאינה נובעת מהעבודה. כל אחת מהטעויות האלה גורמת לתקציר להיראות לא בשל, גם אם העבודה עצמה טובה. תיקון התקציר מתחיל בזיהוי המשפטים שאינם מוסרים מידע חדש לקורא.

טעויות שמחלישות את התקציר

1. פתיחה רחבה מדי
   דוגמה ריאליסטית: “מערכת החינוך בישראל עוברת שינויים רבים בשנים האחרונות, והדבר משפיע על תלמידים, מורים והורים.”
   תיקון קצר: התחילו מהבעיה שנבדקה בפועל: “העבודה בוחנת כיצד מעבר ללמידה מקוונת השפיע על מעורבות תלמידי כיתות י’ בשיעורי מתמטיקה.”

2. חזרה על הכותרת בלי להוסיף מידע
   דוגמה ריאליסטית: “העבודה עוסקת בקשר בין פעילות גופנית לבין לחץ בקרב סטודנטים.”
   תיקון קצר: הוסיפו שיטה או ממצא: “באמצעות שאלון בקרב סטודנטים לתואר ראשון, נמצא כי תדירות פעילות גופנית גבוהה יותר נקשרה לדיווח נמוך יותר על לחץ בתקופת מבחנים.”

3. הבטחת דיון במקום דיווח על תוצאה
   דוגמה ריאליסטית: “העבודה תדון בדרכים שבהן מנהלים יכולים לשפר מוטיבציה של עובדים.”
   תיקון קצר: כתבו בלשון עבר או הווה מסכם: “הניתוח מצביע על כך שאוטונומיה בתפקיד ומשוב תדיר חוזרים כמנגנונים מרכזיים בהסבר מוטיבציית עובדים.”

4. פירוט טכני שמקומו בפרק השיטה
   דוגמה ריאליסטית: “השאלון כלל עשרים ושמונה פריטים בסולם ליקרט בן חמש דרגות, חולק דרך WhatsApp, ונבדק באמצעות SPSS.”
   תיקון קצר: “המחקר התבסס על שאלון כמותי שבחן עמדות סטודנטים כלפי למידה מרחוק.” פרטי הכלים יופיעו בפרק השיטה.

5. מסקנה רחבה מדי שאינה נובעת מהממצאים
   דוגמה ריאליסטית: “לכן יש לשנות את כל מערכת ההכשרה של עובדי בריאות בישראל.”
   תיקון קצר: “הממצאים מציעים כי הדרכה ממוקדת בשלב השחרור עשויה לתמוך בהיענות לטיפול תרופתי בקרב קשישים.”

סימני אזהרה בטיוטה

אם בתקציר שלכם מופיעות שלוש מילים כמו “נושא”, “חשיבות” ו“דיון” בלי ממצא ברור, כנראה שהטקסט עדיין לא תקציר. סימן נוסף הוא שימוש מוגזם בלשון עתיד: “העבודה תבדוק”, “המחקר יבחן”, “בהמשך יוצגו”. לאחר שהעבודה כתובה, התקציר צריך לדבר על מה שנעשה, לא על מה שתכננתם לעשות.

עוד סימן אזהרה הוא תקציר שאפשר להדביק כמעט לכל עבודה אחרת באותו תחום. אם סטודנט אחר יכול להחליף את הכותרת ולהשתמש בתקציר שלכם, הוא כללי מדי. תקציר טוב כולל לפחות שני פרטים שמזהים את העבודה שלכם: אוכלוסייה, שדה מחקר, שיטה, מסגרת תאורטית, סוג מקור, ממצא או טענה.

איך בודקים ומשפרים תקציר לפני הגשה?

בודקים תקציר באמצעות התאמה בין התקציר לבין גוף העבודה: כל רכיב שמופיע בתקציר צריך להופיע גם בפרקים, וכל רכיב מרכזי בעבודה צריך לקבל ביטוי קצר בתקציר. אחרי הבדיקה, מקצרים חזרות, מחליפים ניסוחים כלליים במידע קונקרטי, ומוודאים שהתקציר עומד בהנחיות האורך של החוג. רצוי לבצע את הבדיקה אחרי סיום פרק הממצאים והדיון, לא לפני.

בדיקת התאמה לפרקי העבודה

פתחו את ראשי הפרקים והשוו אותם לתקציר. אם יש פרק שלם על מסגרת תאורטית, אבל התקציר לא מזכיר אותה כלל, ייתכן שחסר משפט. אם התקציר מבטיח לבחון משתנה מסוים, אבל הממצאים לא מתייחסים אליו, צריך לתקן את התקציר או את העבודה. התקציר הוא לא מקום להבטחות שלא קוימו.

בדיקה יעילה היא לסמן בצבעים: מטרה, שיטה, ממצאים ומסקנה. אם כל התקציר צבוע בצבע אחד, למשל רק רקע, חסר איזון. אם אין צבע שמייצג ממצאים, התקציר כנראה נכתב מוקדם מדי. בעבודות שיש בהן פרק דיון, כדאי לבדוק שהמשפט האחרון בתקציר תואם לטענה המרכזית של הדיון, ולא רק חוזר על הממצא.

עריכה לשונית ומיקוד

אחרי שהמבנה נכון, עוברים לרמת המשפט. חפשו מילים מעורפלות כמו “השפעה”, “היבטים”, “גורמים”, “תהליכים” ו“משמעות”, ושאלו מה בדיוק הן אומרות בעבודה שלכם. לא תמיד צריך למחוק אותן, אבל לרוב צריך לצרף להן פירוט.

דוגמה: “העבודה בוחנת היבטים שונים של שילוב טכנולוגיה בהוראה” היא אמירה רחבה. “העבודה בוחנת כיצד שימוש במערכת Moodle נקשר לתחושת מעורבות ולתדירות הגשת מטלות בקרב סטודנטים בקורסי מבוא” נותנת לקורא תמונה ברורה יותר. אם התקציר נשמע כמו הצעת נושא ראשונית, חזרו לפרקי העבודה והוציאו מהם את העובדות שכבר הוכחתם או ניתחתם.

לפני שמתקדמים: צ'קליסט לכתיבת תקציר

• התקציר כולל את נושא העבודה בלי להסתפק בחזרה על הכותרת.
• מופיעה מטרת מחקר אחת ברורה.
• שאלת המחקר או הטענה המרכזית ניתנות לזיהוי מתוך התקציר.
• שיטת המחקר, סוג המקורות או מסגרת הניתוח מצוינים בקצרה.
• יש לפחות ממצא אחד או טענה מסכמת אחת, ולא רק הבטחה לדיון.
• המסקנה נובעת מהממצאים או מהניתוח, ולא נשמעת כהמלצה כללית.
• אין ציטוטים, הפניות ביבליוגרפיות או רשימת חוקרים ארוכה.
• האורך עומד בהנחיות המרצה, החוג או הפקולטה.
• התקציר כתוב בלשון עבר או הווה מסכם, לא כתכנון עתידי בלבד.
• כל משפט מוסיף מידע חדש לקורא.
• אין פירוט טכני שמקומו בפרק השיטה.
• התקציר תואם למבוא, לממצאים ולדיון של העבודה.