איך להימנע מפלגיאט: שימוש נכון במקורות, פרפרזה וציטוט

אתם יושבים מול סקירת הספרות, יש לכם מאמר פתוח בצד, והמשפט של החוקרת פשוט נשמע טוב יותר מכל ניסוח שלכם. אתם משנים כמה מילים, מזיזים את סדר המשפט, מוסיפים אזכור בסוגריים — ועדיין לא בטוחים אם זה תקין או קרוב מדי למקור. כאן מתחיל הלחץ האמיתי סביב איך להימנע מפלגיאט: לא כי ניסיתם לרמות, אלא כי הגבול בין שימוש לגיטימי במקורות לבין העתקה לא תמיד מוסבר בשיעור. בסמינריון, בעבודת גמר או בתזה לתואר שני, הבעיה בדרך כלל אינה עצם השימוש במקורות, אלא האופן שבו הרעיונות שלהם נכנסים לטיעון שלכם: האם הם מסומנים, מעובדים, מיוחסים ומחוברים לשאלה המחקרית שלכם.

כדי להימנע מפלגיאט, אל תסתפקו בהחלפת מילים מתוך מקור. קראו, סגרו את המקור, נסחו את הרעיון מחדש מתוך ההבנה שלכם, ואז הוסיפו אזכור מדויק שמבהיר מאיפה הגיע המידע. ציטוט ישיר מתאים רק כשהניסוח המקורי עצמו נחוץ; ברוב המקרים פרפרזה עם אזכור תשרת טוב יותר את העבודה.

במדריך זה

• איך להימנע מפלגיאט כשמשתמשים במקורות אקדמיים
• מה ההבדל בין פרפרזה בלי העתקה לבין החלפת מילים
• מתי להשתמש בציטוט ישיר לעומת פרפרזה
• איך להשתמש במקורות נכון בתוך פסקה אקדמית
• איך מאזכרים מקור כך שהקורא יבין מה שלכם ומה של אחרים
• איך בודקים מניעת פלגיאט בעבודה אקדמית לפני הגשה
• מה הטעויות הנפוצות שסטודנטים עושים בשימוש במקורות בלי פלגיאט
• איך כלי AI יכול לסייע בשימוש במקורות בלי להחליף את העבודה שלכם
• איך לוודא שהטיוטה מוכנה לפני שליחה למנחה

איך להימנע מפלגיאט כשמשתמשים במקורות אקדמיים?

כדי להימנע מפלגיאט, צריך לייחס כל רעיון, נתון, מודל, ממצא או ניסוח שאינם שלכם למקור שממנו הם נלקחו. מעבר לכך, צריך לעבד את המקור כך שישרת את הטענה שלכם, ולא להכניס אותו כגוש טקסט זר. אזכור נכון אינו מתקן העתקה מילולית לא מסומנת, ופרפרזה אינה רק שינוי מילים.

הגדרה קצרה של פלגיאט

פלגיאט הוא שימוש ברעיון, ניסוח, מבנה טיעון, נתון או ממצא של אדם אחר כאילו הם שלכם. הוא יכול להיות מילולי, למשל העתקת משפט בלי מירכאות, אבל גם רעיוני: אימוץ רצף הטיעון של מקור בלי לייחס אותו. לפעמים הסטודנט כן מוסיף מקור בסוף הפסקה, אך עדיין שומר על מבנה המשפטים המקורי כמעט במדויק. במקרה כזה הבעיה לא נפתרת רק כי יש שם משפחה ושנה בסוגריים.

מניעת פלגיאט בעבודה אקדמית מתחילה כבר בשלב הקריאה. אם מסמנים רק משפטים יפים ומעתיקים אותם לקובץ העבודה, קל להיתקע עם טקסט שקרוב מדי למקור. דרך בטוחה יותר היא ליצור כרטיס מקור קצר: מה הטענה של המחבר, באיזה הקשר היא נאמרה, איך היא קשורה לשאלת המחקר שלכם, ומה תרצו לעשות איתה בפסקה.

מה באמת שייך לכם בטקסט?

הטענה, הסדר, החיבור בין מקורות והפרשנות הם החלקים שלכם. המקורות מספקים מושגים, ממצאים, הגדרות, מחלוקות ודוגמאות מחקריות. בסמינריון בפסיכולוגיה על קשר בין שימוש ברשתות חברתיות לבין דימוי גוף בקרב מתבגרות, למשל, מקור אחד יכול לתאר מנגנון של השוואה חברתית, מקור שני יכול להצביע על הבדלים בין פלטפורמות, ואתם צריכים להסביר איך שני הדברים יחד בונים את הרציונל לשאלת המחקר.

כאן נכנסת הבחנה בסיסית: אתם לא “מדווחים מה כל מקור אמר” בזה אחר זה, אלא בונים פסקה שבה המקורות עוזרים לקדם טענה. אם אתם בשלב איסוף המקורות, כדאי לבדוק גם איך להעריך אם מקור בכלל מתאים לעבודה. הרחבה בנושא נמצאת במאמר מפת מקורות עם נקודת בדיקה מרכזית להערכת אמינות אקדמית.

מה ההבדל בין פרפרזה בלי העתקה לבין החלפת מילים?

פרפרזה בלי העתקה היא ניסוח מחדש של רעיון לאחר שהבנתם אותו, תוך שינוי מבנה המשפט והקשרו לטענה שלכם. החלפת מילים היא פעולה שטחית: משאירים את אותו מבנה, אותו סדר רעיונות ואותן תלות לשונית, ורק מחליפים מילים נבחרות במילים דומות. פרפרזה תקינה עדיין חייבת אזכור.

פרפרזה היא עיבוד, לא תרגיל במילים נרדפות

פרפרזה היא ניסוח רעיון של מקור במילים שלכם, כך שהמשפט החדש משקף הבנה עצמאית ולא העתקה מוסווית. אם המקור אומר: “תחושת מסוגלות עצמית משפיעה על התמדה בלמידה מקוונת באמצעות חיזוק תחושת השליטה של הלומד”, פרפרזה טובה לא תהיה: “מסוגלות עצמית משפיעה על המשכיות בלמידה דיגיטלית דרך הגברת תחושת הבקרה של הסטודנט”. זה עדיין קרוב מדי.

גרסה טובה יותר תחבר את הרעיון לשאלה שלכם: “במחקרים על למידה מקוונת נמצא כי סטודנטים שמאמינים ביכולתם להתמודד עם המטלות נוטים להתמיד יותר, בין היתר משום שהם חווים את סביבת הלמידה כניתנת לניהול (שם מחבר, שנה).” כאן המבנה השתנה, המונחים הוסברו, והמקור הפך לחלק מטיעון.

דוגמת חלש מול חזק

מצב	גרסה של סטודנט	למה זה בעייתי או מתאים
חלש	“עומס עבודה גבוה גורם לשחיקה בקרב אחיות משום שהוא מעלה לחץ ופוגע במשאבים הרגשיים שלהן.”	אם זה כמעט ניסוח המקור, זו החלפת מילים בלבד. חסר עיבוד וחסר הקשר לעבודת הסיעוד.
חזק יותר	“בעבודת סיום בתחום הסיעוד על שחיקה במחלקות פנימיות, עומס משמרות יכול להיבחן כגורם שמצמצם משאבים רגשיים ומגביר פגיעות לשחיקה, כפי שעולה ממחקרים על דרישות תפקיד במערכות בריאות (שם מחבר, שנה).”	הרעיון עובד מחדש, הותאם להקשר המחקרי, ונשמר אזכור.
חלש	“מנהלים משתמשים בתמריצים כדי להגביר מוטיבציה של עובדים.”	משפט כללי מדי; לא ברור אם זה ידע שלכם, מקור, או מסקנה.
חזק יותר	“בעבודה בניהול על תמריצים בצוותי מכירות, אפשר להציג תמריץ כספי כמנגנון שמחזק מוטיבציה חיצונית, אך גם לדון במחקרים שמזהירים מפגיעה במוטיבציה פנימית (שם מחבר, שנה).”	יש הבחנה בין מושגים, מקור וטענה שלכם.

שיטה מעשית לפרפרזה בטוחה

1. קראו את הפסקה במקור וסמנו רק את הרעיון המרכזי, לא את המשפט היפה ביותר.
2. סגרו את המקור או הסתירו אותו מהמסך.
3. כתבו לעצמכם במשפט פשוט: “המקור טוען ש…”
4. שאלו: “למה זה מופיע אצלי בעבודה?”
5. נסחו משפט חדש שמתחיל מהטענה שלכם, לא מהניסוח של המחבר.
6. פתחו את המקור ובדקו שלא שימרתם את מבנה המשפט המקורי.
7. הוסיפו אזכור בגוף הטקסט לפי שיטת הציטוט שנדרשה בקורס.

מתי להשתמש בציטוט ישיר לעומת פרפרזה?

ציטוט ישיר מתאים כשהמילים המדויקות של המקור חשובות לניתוח, להגדרה, למסמך משפטי או לאמירה תאורטית שקשה לשנות בלי לפגוע במשמעות. פרפרזה מתאימה כשהרעיון הוא החשוב, ולא הניסוח עצמו. ברוב העבודות האקדמיות, שימוש מוגזם בציטוטים ישירים מחליש את הקול שלכם ככותבים.

מתי ציטוט ישיר מוצדק?

ציטוט ישיר הוא העתקה מדויקת של מילים מהמקור בתוך מירכאות, בתוספת אזכור ולעיתים מספר עמוד, לפי כללי החוג. הוא מתאים במקרים שבהם רוצים לנתח ניסוח, להראות הגדרה רשמית, להציג סעיף חוק, או לדון במושג תאורטי כפי שנוסח על ידי המחבר.

בעבודה משפטית על פרשנות חוזים, למשל, ציטוט ישיר מסעיף בפסק דין יכול להיות הכרחי, כי כל שינוי בניסוח עלול לשנות את המשמעות. לעומת זאת, בסמינריון בחינוך על משוב מורים בכיתה, אין צורך לצטט שלושה משפטים שלמים ממאמר שמסביר שמשוב מיידי עשוי לשפר מעורבות תלמידים. עדיף לפרפרז את הטענה ולחבר אותה למקרה שלכם.

מתי פרפרזה עדיפה?

פרפרזה עדיפה כאשר אתם מציגים ממצא, מגמה, טענה תאורטית או קשר בין משתנים. היא מאפשרת לכם לשלב את המקור בפסקה בלי לעצור את רצף הקריאה. בתזה לתואר שני בבריאות הציבור על היענות לחיסונים, לדוגמה, אין צורך לצטט מילה במילה כל מאמר שמדבר על אמון במערכת הבריאות. עדיף לנסח: “מחקרים קושרים בין רמת אמון במוסדות בריאות לבין נכונות לקבל המלצות חיסון, במיוחד בקבוצות שחוו בעבר יחס בלתי שוויוני (שם מחבר, שנה).”

הבחירה בין ציטוט לפרפרזה משפיעה גם על האיזון בפרק. אם כל פסקה מסתיימת בציטוט ארוך, הקורא עלול להרגיש שאתם אוספים קטעים במקום לבנות טיעון. אם כל המקורות עוברים פרפרזה ללא אזכור, נוצרת בעיה אחרת: לא ברור מהיכן הגיעו הרעיונות.

איך להשתמש במקורות נכון בתוך פסקה אקדמית?

שימוש נכון במקורות בתוך פסקה מתחיל בטענה שלכם, ממשיך במקור שמבסס או מסייג אותה, ומסתיים בהסבר שמחבר את המקור לשאלת המחקר. מקור לא אמור להחליף את הפסקה, אלא לתמוך בה. פסקה טובה מבהירה לקורא למה המקור נמצא שם ומה תפקידו בטיעון.

מבנה בסיסי של פסקה עם מקור

פסקה עם מקור יכולה להיבנות כך: משפט פתיחה שמנסח טענה, משפט או שניים שמביאים מקור, ואז משפט עיבוד שלכם. למשל, בעבודת סמינר בפסיכולוגיה ארגונית על עבודה היברידית ושביעות רצון, פסקה לא צריכה להתחיל מיד ב“כהן (2021) טוען כי…”. עדיף להתחיל בטענה: “עבודה היברידית אינה משפיעה רק על נוחות העובד, אלא גם על תחושת השייכות לצוות.” לאחר מכן אפשר להוסיף מקור שתומך בכך, ואז להסביר איך זה מוביל להשערת המחקר.

אם אתם מתקשים בבניית פסקאות, אפשר להיעזר במבנה של טענה, ראיה והסבר. הרחבה בנושא נמצאת במאמר ארבעה מלבני פסקה מחוברים בקשת כתומה למבנה פסקה אקדמית.

סיכום מקור לעומת סינתזה

סיכום מתאר מה מקור אחד אומר. סינתזה מחברת כמה מקורות כדי לבנות טענה אחת. בסקירת ספרות, סינתזה עדיפה כמעט תמיד על רשימת סיכומים. במקום לכתוב פסקה נפרדת על כל מאמר, בדקו מה המשותף ביניהם, איפה הם נבדלים, ומה הפער שהם משאירים.

בעבודת גמר בחינוך על שילוב למידה דיגיטלית בבתי ספר יסודיים, מקור אחד עשוי לטעון שהכשרת מורים משפיעה על איכות השימוש בטכנולוגיה, ומקור אחר עשוי להראות שתמיכת הנהלה משפיעה על היישום בפועל. סינתזה תחבר ביניהם: “הצלחת שילוב טכנולוגי תלויה לא רק בעמדות המורה, אלא גם בתנאים ארגוניים שמאפשרים שימוש עקבי.” אם הנושא הזה רלוונטי לכם, ראו גם מפת סינתזה של מקורות סביב טענה אחת.

איך מאזכרים מקור כך שהקורא יבין מה שלכם ומה של אחרים?

אזכור נכון צריך להופיע בכל מקום שבו השתמשתם ברעיון, ממצא, נתון, מודל או ניסוח של מקור. המטרה היא שהקורא יוכל לזהות מיד מה נלקח מהספרות ומהי התרומה שלכם. אזכור בסוף פסקה ארוכה אינו תמיד מספיק אם כמה רעיונות שונים מופיעים בה.

אזכור בגוף העבודה ורשימת מקורות

אזכור בגוף הטקסט הוא הסימון הקצר שמופיע בתוך הפסקה, למשל שם משפחה ושנה בשיטת APA. רשימת מקורות או ביבליוגרפיה היא הרשימה המלאה בסוף העבודה, שבה מופיעים כל הפרטים שמאפשרים לאתר את המקור. השניים חייבים להתאים: מקור שמופיע בגוף העבודה צריך להופיע ברשימה, ומקור ברשימה צריך להיות כזה שהשתמשתם בו בפועל.

סטודנטים רבים מוסיפים רשימת מקורות מסודרת בסוף, אך שוכחים אזכורים בתוך הפסקאות. זה לא מספיק. הקורא לא אמור לנחש איזה משפט נשען על איזה מקור. אם אתם עובדים לפי APA, מומלץ לבדוק את הכללים המדויקים במאמר שישה כרטיסי מקור מחוברים אל סוגרי אזכור כתומים לציטוט APA.

איפה לשים את האזכור?

אפשר לשלב אזכור בתחילת המשפט: “לוי (2020) מצאה כי…”, או בסופו: “נמצא קשר בין תמיכה חברתית לבין הפחתת שחיקה בקרב מטפלים (לוי, 2020).” הבחירה תלויה במה שרוצים להבליט. אם המחבר עצמו חשוב לדיון, הזכירו אותו כחלק מהמשפט. אם הממצא הוא העיקר, האזכור בסוגריים יספיק.

כאשר פסקה נשענת על כמה מקורות, אל תדחסו את כולם לסוגריים בסוף. עדיף לפזר אותם לפי רעיון: מקור אחד לתשתית התאורטית, מקור אחר לממצא אמפירי, ומקור נוסף לביקורת או מגבלה. כך הקורא רואה את תפקידו של כל מקור.

למידע נוסף על ההבדל בין אזכור בגוף העבודה לבין הרשימה הסופית, אפשר לקרוא את כרטיסי מקור וקווי אזכור בין הטקסט לרשימת המקורות.

איך בודקים מניעת פלגיאט בעבודה אקדמית לפני הגשה?

בדיקה טובה לפני הגשה משלבת קריאה ידנית, בדיקת אזכורים והשוואה נקודתית למקורות המרכזיים. תוכנות זיהוי דמיון יכולות לעזור, אבל הן אינן מחליפות שיקול דעת אקדמי. אחוז דמיון נמוך אינו מבטיח שאין בעיה, ואחוז דמיון גבוה אינו תמיד מצביע על פלגיאט.

בדיקה ידנית של פסקאות חשודות

עברו על פסקאות שבהן כתבתם מתוך מקור פתוח. שאלו שלוש שאלות: האם המבנה דומה מדי למקור? האם יש משפטים שנשארו כמעט באותו סדר? האם האזכור נמצא במקום שבו הרעיון מופיע בפועל? אם התשובה לאחת מהשאלות אינה נוחה, כתבו מחדש.

שימו לב במיוחד לפסקאות הגדרה. סטודנטים נוטים להעתיק הגדרות כי הן “נשמעות רשמיות”. אם ההגדרה הרשמית נדרשת, השתמשו בציטוט ישיר עם מירכאות ואזכור. אם לא, פרפרזו והסבירו איך המושג משמש בעבודה שלכם.

מה לעשות עם דוח דמיון?

דוח דמיון מסמן התאמות טקסטואליות, לא כוונה ולא איכות אקדמית. התאמות יכולות להופיע בגלל רשימת מקורות, שמות שאלונים, כותרות קבועות, נוסחים מתודולוגיים או ציטוטים מסומנים. מצד שני, פרפרזה קרובה מדי עשויה לא תמיד להופיע כהתאמה גבוהה.

לכן כדאי להשתמש בדוח ככלי מיפוי. עברו על התאמות ארוכות בגוף העבודה, בדקו אם יש מירכאות בציטוט ישיר, ואם בפרפרזה יש שינוי אמיתי של מבנה ומשמעות. אם אתם מזהים פסקה שמרגישה “מתורגמת מהמקור”, אל תנסו רק להחליף עוד מילים; חזרו לטענה שלכם ונסחו אותה מחדש.

מה הטעויות הנפוצות שסטודנטים עושים בשימוש במקורות בלי פלגיאט?

הטעויות הנפוצות הן החלפת מילים במקום פרפרזה, אזכור כללי מדי בסוף פסקה, שימוש עודף בציטוטים ישירים, והצגת סיכומי מקורות במקום טיעון עצמאי. ברוב המקרים הבעיה נובעת מניהול לא מסודר של מקורות בזמן הכתיבה. אפשר לתקן זאת באמצעות הפרדה בין קריאה, עיבוד, ניסוח ואזכור.

טעויות שחוזרות בסמינריונים ובעבודות גמר

1. החלפת מילים בלי שינוי מבנה
   דוגמה: “מחויבות ארגונית משפיעה על נטיית עובדים להישאר בארגון דרך תחושת שייכות גבוהה יותר.”
   תיקון: נסחו את הרעיון דרך שאלת המחקר שלכם: “בעבודה על תחלופת עובדים בחברות שירות, מחויבות ארגונית יכולה לשמש הסבר לכך שעובדים נשארים גם כשהתגמול הכספי אינו הגורם היחיד בהחלטה (שם מחבר, שנה).”

2. אזכור אחד בסוף פסקה עמוסה
   דוגמה: פסקה של שמונה שורות על שחיקת מורים, תמיכת הנהלה, עומס רגשי וכוונות עזיבה, ואז “(כהן, 2022)” בסוף.
   תיקון: חלקו את הפסקה לרעיונות, והצמידו לכל טענה את המקור המתאים.

3. ציטוט ישיר כדי להימנע מניסוח עצמאי
   דוגמה: שלושה ציטוטים ארוכים ברצף בפרק סקירת ספרות, בלי משפט שמסביר את הקשר ביניהם.
   תיקון: השאירו ציטוט ישיר רק אם הניסוח עצמו חשוב; את שאר הרעיונות פרפרזו וחברו לטענה אחת.

4. העתקת מבנה של מאמר שלם
   דוגמה: פרק סקירת ספרות שמסודר בדיוק כמו מאמר סקירה שמצאתם, עם אותם תתי-נושאים באותו סדר.
   תיקון: בנו ראשי פרקים לפי שאלת המחקר שלכם, לא לפי מקור אחד. אם המבנה עדיין לא ברור, אפשר להיעזר במאמר היררכיית פרקים ותתי־פרקים לבניית מבנה עבודה אקדמית.

5. תרגום מקור מאנגלית כאילו הוא ניסוח שלכם
   דוגמה: תרגום כמעט מילולי של פסקה מ־Google Scholar בלי מירכאות ובלי אזכור צמוד.
   תיקון: תרגום אינו פרפרזה. אם השתמשתם ברעיון, ציינו מקור; אם השתמשתם בניסוח קרוב, שקלו ציטוט ישיר או כתיבה מחדש.

סימנים שהפסקה קרובה מדי למקור

אם אתם לא מצליחים להסביר בעל פה מה המקור אומר בלי להסתכל עליו, הפרפרזה כנראה מוקדמת מדי. אם כל משפט בפסקה שלכם מתאים למשפט מקביל במקור, גם לאחר שינוי מילים, יש סיכון להעתקה מבנית. ואם האזכור מגיע רק בסוף, אבל הפסקה כולה נשענת על מקור אחד, כדאי לסמן זאת בצורה ברורה יותר.

דרך עבודה טובה היא להפריד בין “פתקים מהמקור” לבין “טיוטת העבודה”. בפתקים אפשר לכתוב ציטוטים מסומנים במירכאות, מספרי עמודים ותמציות. בטיוטה מכניסים רק טקסט שעבר עיבוד וקשור לשאלה המחקרית.

איך כלי AI יכול לסייע בשימוש במקורות בלי להחליף את העבודה שלכם?

כלי AI יכול לסייע בארגון רעיונות, זיהוי פסקאות שקרובות מדי למקור, ניסוח חלופות לפרפרזה ובדיקת בהירות האזכורים. הוא לא אמור להמציא מקורות, להחליף קריאה של מאמרים או להגיש עבודה במקום הסטודנט. האחריות לבדוק את המקור, להבין אותו ולוודא שהאזכור נכון נשארת אצלכם.

שימושים מותרים ומועילים

אפשר להשתמש בכלי AI כדי לבקש פירוק של פסקה לטענה, מושגים וממצאים; לבקש ניסוח מחדש של רעיון אחרי שסיפקתם לו את ההקשר; או לבדוק אם פסקה נשמעת כמו סיכום מקור במקום טיעון. שימוש כזה דומה לעבודה עם טיוטה: הוא עוזר לראות את המבנה, אבל לא פוטר מקריאה ומבדיקה.

למשל, סטודנטית לתואר שני בסיעוד שכותבת על היענות לטיפול תרופתי בקרב קשישים בשחרור לבית יכולה להזין תמצית שהיא כתבה בעצמה מתוך שלושה מקורות, ולבקש ארגון לפי גורמים אישיים, משפחתיים ומערכתיים. אחר כך עליה לבדוק שכל מקור אכן תומך בטענה, שכל אזכור נמצא במקום הנכון, ושאין ניסוח שמקורו הועתק.

גבולות שלא כדאי לחצות

אל תבקשו מכלי AI “לכתוב סקירת ספרות עם מקורות” אם אינכם מספקים מקורות אמיתיים שקראתם. כלים כאלה עלולים להמציא פרטים, לייחס טענות לא נכונות או לערבב בין מחקרים. גם אם הטקסט נשמע אקדמי, הוא עלול להיות לא מדויק.

שימוש אחראי נראה אחרת: אתם מביאים נושא, שאלת מחקר, מקורות שקראתם ותמציות משלכם; הכלי מסייע בארגון, בטיוטה, בבדיקת רצף ובהצעות לשיפור. לאחר מכן אתם מתקנים, בודקים מול המקורות ומוודאים שהטקסט מייצג את ההבנה שלכם.

איך לוודא שהטיוטה מוכנה לפני שליחה למנחה?

לפני שליחה למנחה, עברו על כל פסקה שיש בה מקור ובדקו שלושה דברים: האם ברור מה הטענה שלכם, האם ברור מה הגיע מהמקור, והאם האזכור מאפשר לאתר את המקור ברשימת המקורות. בדיקה כזו חוסכת הערות חוזרות על “לא ברור מי אומר את זה” או “צריך להיזהר מהעתקה”. היא גם משפרת את איכות סקירת הספרות והדיון.

בדיקה לפי סוג עבודה

בסמינריון לתואר ראשון, המנחה או המרצה מצפים בדרך כלל לראות שימוש בסיסי תקין במקורות: פרפרזה, אזכור, ורשימת מקורות עקבית. בתזה או בעבודת גמר לתואר שני, הציפייה גבוהה יותר: לא רק שימוש נכון, אלא גם סינתזה, הבחנה בין גישות מחקריות, וזיהוי פערים בספרות.

בעבודה כמותית, בדקו במיוחד מקורות שמגדירים משתנים, שאלונים ומדדים. בעבודה איכותנית, בדקו מקורות תאורטיים ומחקרים קודמים שמסבירים את התמות. בעבודה עיונית, בדקו שאינכם מאמצים את מבנה הטיעון של מקור אחד כאילו היה המבנה שלכם.

לפני שמתקדמים: צ'קליסט שימוש במקורות בלי פלגיאט

• כל רעיון שאינו שלכם כולל אזכור בגוף הטקסט.
• כל ציטוט ישיר מופיע במירכאות וכולל פרטי מקור לפי דרישות החוג.
• פרפרזות אינן שומרות על מבנה המשפטים של המקור.
• אין פסקאות ארוכות שמבוססות על מקור אחד בלי סימון ברור.
• רשימת המקורות תואמת לאזכורים בגוף העבודה.
• מקורות מרכזיים נקראו במקור ולא רק דרך תקצירים או ציטוטים אצל אחרים.
• כל מקור משמש טענה מוגדרת, ולא מופיע רק כדי “להוסיף ביבליוגרפיה”.
• ציטוטים ישירים מופיעים רק כשהניסוח המקורי נחוץ.
• דוח דמיון, אם קיים, נבדק לפי התאמות בגוף הטקסט ולא רק לפי אחוז כללי.
• הטיוטה כוללת קול עצמאי: חיבור, פרשנות וסדר טיעון משלכם.